"כי נאמר כבר הכל ...אז מה נשאר להגיד?
לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד .. לא תרגישי דב ר, תסגרי את הדלת לכאן..."
ככה הרגשתי אתמול .. נסגרה הדלת שהחזיקה אותי מאושרת...
היום בבוקר דיברנו בטלפון... הוא אמר שהוא לא כועס. הוא לא רצה שיקרה משהו שיסכן אצלו את הבית.
אמר שאצלי הדברים אחרת כי אני מהתחלה סיכנתי והייתי תחת חשד ומעקב. הסברתי שכל אחד מאיתנו הגיע לקשר ביננו ממקום אחר. (אני זוכרת בבירור את המשפט שלו באחת הפגישות : אני כאן לא כי רע לי בבית) הוא ענה לי שאצלו אף פעם לא היה הקשר ביננו תחליף למשהו או במקום משהו שיש לו בזוגיות בבית... ואני הייתי בקשר מתוך צורך , צורך שיבינו אותי.. שיחבקו אותי , שיתייחסו אלי , שיעודדו אותי... ונכון גם פינטזתי ביני לבין עצמי על כך שהלוואי וזה היה הקשר שלי עם בעלי...
אמרתי שאני מרגישה בגמילה ממנו ... ועוברת סוג של קריז ... אבל אין ברירה . אני חייבת להתגבר על מה שהיה. לנצל את מה שקרה לסוג של היפרדות.. ליצור נפרדות ממנו.
לקחת את ההזדמנות הזו ולמצוא דרך להתרחק מהמערכת/ קשר לא בריא שיצרתי איתו.
הוא אמר שתמיד יסכים לדבר איתי בטלפון... הוא אפילו צחק והבנתי שהוא באמת סלח לי .
נתתי לעצמי הבטחה - לא ליצור קשר כל הסופש... שום כלום.. לא לכתוב ושום דבר...
;){kind=link}