עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

זו תהיה הפינה הסודית שלי. אין לי צורך לשתף כאן מי שמכיר אותי. להיפך אני רוצה לגלות את עצמי מחדש. כל אחד יוכל לקרוא אבל לא לזהות אותי האמיתית.
סוג של "יומני היקר"
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אכזבה  (1)
סוד  (1)
רגשות  (1)
שברון לב  (1)
ארכיון

המלחמה

27/04/2019 19:12
G.M.B
בנייד נפתח המייל ... ראיתי שיש באינבוקס מייל של bloger הסברתי שזה אתר שקוראים בו סיפורים של אנשים...
אחר כך היה שם מייל שלה , הסופרת שקראתי ספר שלה וגם עניתי לה במייל שנהניתי לקרוא ... העניין היחיד היה שהיא לא היתה סתם סופרת... היא היתה אשתו של ... 
היה שם גם מייל מאתר חילופי זוגות... זה כבר היה ממש מחשיד בשבילו ... כאן כבר בטח הייתי לגמרי אדומה ... ובכל זאת החלטתי שאני אומרת את האמת.. היה לי שם כרטיס באתר לצורך כתיבה בלבד .. לא נתתי את פרטיי לאף אחד , הכל התנהל בתיבת הדואר של האתר.. לכן הסכמתי שיקרא.. אמרתי לו שהוא כבר אמור לדעת הכל ... כי כל מה שכתבתי כבר נאמר ביננו.. ניסיתי לשכנע שלא התכוונתי (מה שבאמת היה נכון) לצאת מהאתר לשום מפגש עם אף אחד... הוא ממש כעס... 
ראיתי התפרצות הר געש
יצאנו מהבית לטייל עם הכלבה... אמרתי לו שגם אם הדבר היחיד שירצה עכשיו הוא להתגרש אנחנו לא יכולים לעשות את זה לילדים שלנו. הוא אמר שאני צודקת וזו הבעיה שלו. 
הראיתי לו שאני סוגרת את הפרופיל באתר. 
היה שם עוד מייל שהייתי צריכה למחוק , זה היה בקשה שלי לתרגם משהו לשפה אחרת ... המייל היה ממי שלא רציתי שיראה. הוא הסתכל במייל ולא ידעתי אם הוא מבין מי זה או לא?
הבנתי שהוא מתחיל להרגע ולא יוכל לגמרי להתעלם מהעובדה שהמטרה של שנינו עכשיו היא שהילדים לא יפגעו. הבנתי שיספוג גם הפעם את הפגיעה באגו.
כל כך רציתי להימנע מזה. אמר שהרגיש שמשתפר ביננו בזמן האחרון והנה הוא שוב מגלה שאני עושה דברים מאחורי גבו. עניתי שלא רציתי לפגוע ולא רציתי שיחטט ויחפש עלי דברים... 
חזרנו בערב הביתה ...
הוא שוב ביקש שאבטיח שאני רוצה להתמקד בנו , במשפחה . אמרתי שזו המטרה גם שלי. 
הבוקר יצאתי לים. לפני שיצאתי הדלקתי את הנייד ומצאתי בו מסר בווטסאפ ממנו. הוא כתב שלמרות שאנחנו ממשיכים עכשיו יחד הוא לא יהיה מוכן לשום דבר מאחורי גבו בשלב זה . אמר שיש אפשרות שבעתיד דברים יהיו אחרת אך לא עכשיו. 
קבענו לשתות קפה אחרי יחד. הוא הזמין והתיישבנו. הייתי בהרגשה טובה , ואז הוא אמר שכבר יודע זמן מה עם מי הייתי, היכן הוא גר וכל דבר שקשור בו. נכנסתי להלם , דמעות עלו בי, הרגשתי שהפשיט אותי באמצע הרחוב. רציתי להעלם . הוא הטיח בי את הדברים ואני לא ידעתי היכן לקבור עצמי. 
סיימנו לשתות , אמר שלא רצה שאהיה כך עצובה , הציע שנלך לאורך החוף.
הרוח ייבשה לי את הדמעות אבל המחנק בגרון, הצמידות אליו, ההרגשה שאני חייבת להתגבר על הכל כי הילדים הם הדבר החשוב ביותר. 
אני שורדת, חייבת לשרוד. להאחז בתקווה שהיום בעוד שנה יהיה טוב יותר. 
אין ברירה

IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: