אני שונאת את החג הזה, לא ברור לי למה.. אבל אני לא מתחברת לטירוף הנקיונות.. לא עשיתי כלום בנוגע לכך. המחשבה שאני עומדת לעזוב עוד שלושה חודשים לא עוזרת לי לקום ולנקות, בשביל מישהו אחר.
הייתי בבוקר בזומבה, הוצאתי מרץ, התנשפתי כהוגן אבל זה שווה את זה.
אחר כך קניות.. אי אפשר להתחמק מכך שאני מארחת את הסדר ומשהו אני חייבת להכין: אני מכינה מרק וקיינדלעך.. וקינוח עוגה.
סך הכל היום באמת שלא צריך להיות לי זמן לרגע...לבשל , לנקות ברגיל , להכין את החדר אירוח לאמי שמגיעה. לנסוע לביקור רופא לבן , אולי קניות בגדים לבנים.. ובערב מסיבת הפתעה יום הולדת לחברה במועדון.
עם כל זה אני עדיין מרגישה , שמהרהרת בו ... מנסה לדמיין את הדברים שאני לא אהבתי.. ושוב ושוב אני חוזרת לרגש של געגוע..
כשקניתי את החלב היה עליו תאריך תפוגה 7/5 חשבתי שזה כבר יומיים אחרי שהוא אמור לחזור.
מה יקרה עד אז ? אני ארגיש אותו דבר? אני אוכל סוף סוף להרפות או שעדיין יהיה בי יצר הרסני כזה לחזור ולהיפגש איתו?
חג שמח..
;){kind=link}