בכל זאת משהו בי רצה לעשות .. אז נכנסתי ללוח טיסות ובדקתי מתי יצאה הטיסה ... מתי היא אמורה לנחות.. לא היה לי כח לחשב שעות.. הנחתי לזה ויצאתי לטייל עם הכלבה.
בשמונה וחצי נסעתי לשיעור זומבה , הוצאתי מרץ, נהנתי מהקצב (שנאתי להסתכל על עצמי במראה) , איבדתי יותר מפעם את הנשימה.
בסיום השיעור קבעתי עם חברה לקפה אצלה. היה נחמד, מסיח. הבן שלה הכין על המקרר טבלת יאוש = מספר הימים שנותרו עד החופש הגדול... הרהרתי שאולי גם אני צריכה טבלת יאוש כזו..
התנחמתי שאוטוטו נגמרים הלימודים של הבנים.
צריכה להתרכז בארגון קורות החיים ומציאת הדירה. זה הדבר הכי חשוב עכשיו.
יש לי 3 שבועות לעבור גמילה , הפעם באמת חייבת להרגיש שזה לא שולט בי ושאוכל להשתחרר מזה.
אני כל כך רוצה... בדיוק כמו מכור שנותן לעצמו את הסיבות למה כן? השלב הראשון הוא להודות. אני מודה , התמכרתי לתחושה שיש בפגישה סודית, בחיים מקבילים עם מאהב. אבל זה לא טוב לי.
חייבת לצאת מזה.
חייבת
לצאת
מזה.
;){kind=link}