אז למה אני כותבת?

את די מזכירה לי את עצמי, רק מבין שאת נועזת ממני.
בדומה לך גם הזוגיות שלי לא במיטבה, היינו על סף פרידה לפני שלוש שנים.
וכמו שאת מתארת גם אצלנו "רגעים בודדים של אושר בתוך האפור".
וכן אני גם כבר כמה שנים חי חיים מקבילים ברשת מוצא סיפוק בצ'טים וובשיחות עם שתיים שלוש ידידות קבועת ברשת.
אני די שלם עם עצמי בחיים שלי ברשת , אבל פחות עם החיים שלי במציאות לכן ציינת שאת אמיצה ממני.
יפה שאתם מנסים להחיות את הזוגיות, אני די מטיל ספק בניסיון שכזה לגבי.
מרגיש שיש לי הרבה מה לשוחח איתך,
מתקשה לשתף פה בכל...
אבל כן פה זה המקום היחיד שאני מרשה לעצמי לשתף בכל התחושות מחשבות .
את חושבת שתצליחי להיפרד מאותו אחד שהאיר את עולמך?
וזה בלי המחשבה של לפגוע או לא לפגוע בו.

אני חייבת להיפרד... לא יכולה להשלות את עצמי ... הוא מאושר בחיק משפחתו ואני בכל זאת חולמת להיות האחת של מישהו אחד שרוצה אותי (למרות שמוכנה לחלוק אותו עם אחרות מדי פעם ..) . בקיצור זה לא ריאלי שזה היה קורה איתו , לא הייתי יכולה לדמיין לי עתיד איתו ולכן נכון יותר ברגע זה לאחוז באושר שיש לבני משפחתי על כך שאני נשארת איתם .... אולי בעוד כמה שנים דברים ישתנו .. אולי אעזור אומץ ואוכל באמת להתחיל קשר חדש משמעותי כמו שאני חולמת עליו...
היום אני לא יכולה לסכן וחייבת לדבוק בבן זוגי

מבין אותך לגמרי,
אני גם נשארתי לאו דווקא מהסיבות שלך.

imal.bloger.co.il/272866/

בהצלחה!

היי, אני ממש יכולה להזדהות איתך.
כשנמצאים זמן ממושך במערכת יחסים קל מאוד ללכת לאיבוד גם אם המערכת יחסים טובה וגם אם פחות. אנשים אוהבים להרגיש נחשקים ונערצים זה טבעי, ושנמצאים הרבה זמן עם בנאדם בשלב מסוים זה מאבד מהתשוקה הראשונית במיוחד אצלך שאת נמצאת יותר זמן עם בעלך מאשר בלעדיו. לדעתי את צריכה לקחת צעד אחורה, לנשום ולחשוב טוב לראות מה את כן אוהבת או אהבת במערכת היחסים שלך עם בעלך ומה בדיוק את מקבלת ממערכות יחסים אחרות שפגשת לאחרונה. האם זה רק עניין של תשוקה או שאולי זה הרבה מעבר?
או שאולי את בכלל צריכה למצוא את עצמך ולהבין מי את כיום בהשוואה למי שהיית לפני זה... אהבה ארוכה ומלאת תשוקה לאורך השנים זה לא דבר פשוט וברגע שלא מטפחים את התשוקה אפשר בקלות לשכוח את הדברים הטובים שהיו שם בהתחלה.
מקווה שתגיע למסקנות נכונות שיעזרו לך להיות הכי מאושרת שאת יכולה. בהצלחה.

תודה ג'ני, נהניתי לקרוא את התגובה שלך. השאלות שלך ,שאני צריכה לענות לעצמי הן בהחלט אלה שמעסיקות אותי המון... אני מרגישה שקודם כל אני כועסת , אני מחזיקה בתוכי כעס על כך שלא עשיתי קודם את החשבון נפש שלי... ביטלתי את עצמי כי הוא תמיד היה הדמות הדומיננטית. הלכתי אחריו בעיניים עצומות.. עכשיו אני מתרוממת ודורשת וזה בהחלט מערער את היחסים ביננו. גם הוא צריך להתרגל למי שאני עכשיו ולתת לי להיות כזו עם כל הקושי. היה לי קל יותר אם הוא היה מבין שגם הוא צריך לפנות לטיפול שיחתי ולדבר על הדברים שעוברים עליו.
קשה לי לשים את האצבע ולהגיד מה היה בו שהחלטתי שהוא הגבר איתו ארצה להמשיך את חיי. במבט לאחור זו החרטה שלי : שלא הייתי במספיק מערכות זוגיות כדי להבין מה טוב לי? מה אני צריכה בבן הזוג? היום כשאני יודעת - מתוך ההכרות עם אנשים אחרים שאני איתם, אני מבינה מה חסר לי אבל אני לא יכולה לבקש ממנו להשתנות בשבילי.
נראה לי שקודם אנסה לבנות את עצמי - המקצועי- החברתי ומשם כשאדע שאני יכולה לסמוך על עצמי אולי אמצא את האומץ לעזוב בשלב שבו ארגיש שאינני פוגעת באף אחד מהיקרים לי - כולל בו. אין לי כוונה לפגוע או להעניש

נשמע שאת מתחילה למצוא את הדרך שלך. זה מעולה!
תמיד מוזמנת ליצור קשר jennyno19887@gmail.com